היה אדיר, מדהים, מטורף, משוגע ומרגש. אין דברים כאלה. זהו, אפשר לסכם את הערב בזה. לא צריך להוסיף עוד הגדרות כאלה או אחרות. אבל בשביל הזיכרונות שלנו, כדאי שלא נשכח כמה פרטים נפלאים שהתרחשו אמש (ג') בגני התערוכה בתל-אביב החל מחצות.
אחרי ציפייה רבה, "פיית' נו מור" המאוחדת סיימה אתמול את סיבוב ההופעות האירופאי וההיסטורי שלה על הבימה שבביתן 1, והמעריצים שהריעו במהלך כל המופע, עוד ימשיכו בימים הקרובים לומר שוב ושוב תודה.
הערב בתל-אביב היה היסטורי. מצד אחד מדונה שהרקידה יותר מ-50 אלף צופים בפארק הירקון, ומצד שני אחת מלהקות הרוק האהודות ביותר ב-20 השנים האחרונות קורעת את גני התערוכה. ללא ספק, מדובר היה באחד הערבים הגדולים ביותר שידע אי פעם שוק המוזיקה בישראל.
לפני 15 שנים פיית' נו מור היו מקללים את כל מי שלא נראה להם. אמש הם היו חייבים, ובצדק, להיות ציניים, אבל קצת יותר מתונים. "יש לכם הרבה מאוד סבלנות אם הגעתם לראות אותנו אחרי כל כך הרבה פאקינג זמן", אמר פאטון לקהל והתייחס לפעם האחרונה שהלהקה ביקרה כאן לפני כ-12 שנים, "במיוחד כשהייתם יכולים לראות את מדונה מעבר לרחוב", הוא צחק ברשעות וקרץ לקלידן הלהקה רודי בוטום,"אל תגרום לי להתחיל אפילו".
המופע של "פיית' נו מור" היה בנוי בצורה משולמת; למרות שהחליטו בהפקה להתחיל אותו בחצות ולהכעיס הרבה אנשים, היה שווה לחכות כל דקה בשביל המחזה הנדיר. בנוסף, ההופעות המלאות של להקת "מונוטוניקס" הישראלית ולהקת "דינוזאור ג'וניור" האמריקנית בהחלט העצימו את תחושת המיני פסטיבל הכיפית שנערך במסגרת הייניקין מיוזיק קונפרנס, שימשיך גם הערב (ד') עם ההופעה המרכזית של להקת "MGMT".
רשימת השירים, כמו כמעט בכל ההופעות שלהן בסיבוב הנוכחי, היתה לתפארת המעריצים. אולי לחלק מהם היה חסר שיר אחד או שניים פופולריים, אבל פאטון והחברים ידעו בדיוק מה הקהל רצה וסיפקו זאת בהתאם.
שיר אחרי שיר הלהקה שלחה דפיקות חזקות בלב; את "Midlife Crisis" היא נתנה לקהל לסיים באלפי קולות. בשירים כמו "Be Aggressive" או "Surprise! You're Dead" פרצה בטירוף בלתי מרוסן, ב-"Easy" ו-"Epic" היא החזירה לנוכחים בקהל את פסקול חייהם בעשור הקודם, והיה גם את "Just A Man", השיר אותו ביצעה רגע לפני הירידה להדרן הראשון, והצליחה, במיוחד אחרי שפאטון שר את המלודיה שפזמון בכל הכוח, להשאיר צמרמורות בכל הגוף.
בכנס המוזיקה שנערך במקום בבוקר המופע, סיפר בסיסט הלהקה בילי גולד שהאיחוד הגדול של הלהקה הגיע בחודשים האחרונים, לאחר שחברי הלהקה לא נפגשו מזה עשר שנים. בערך 12 שעות אחר-כך היה קשה מאוד להאמין לו. כשהם לבושים בחליפות שהפכו למסורת בסיבוב הנוכחי (מלבד המתופף האימתני מייק בורדין, שכמעט ולעולם לא מוותר על הגופיה השחורה שלו) חברי הלהקה, כבר עם קצת שיער לבן על הראש והפנים, נשמעו כאילו מעולם לא התפרקו.
בורדין הרס כל תוף ומצילה כשהכאיב בצורה הכל-כך מיוחדת שלו, בילי גולד עדיין משתגע וקופץ ועושה זאת בפראות עוד יותר מאשר בעשור הקודם, וגם חורק על המיתרים בצורה אכזרית אך מחממת את הלב, וג'ון הדסון הגיטריסט ורודי בוטום אמנם לא זזים הרבה, אבל זורמים בחלקלקות על כלי הנגינה שלהם ומפארים את השירים.
ופאטון? מה עוד אפשר לומר על פאטון? המוטציה המוזיקלית ששרה כמו זמר אופרה מלכותי ומשתגעת כמו ילד עם הפרעות הקשב הגרועות ביותר שיש לתאר. הזמר הכל-כך מוכשר ממשיך לצרוח, ליצור את הקולות המטרידים ביותר עם הפה שלו, להניף את המגפון באוויר ולצעוד עם מקל הסרסור שלו, לשלוח את היד בתוך המכנסיים שלו ולהתחיל ללטף מול הקהל, לדחוף את המיקרופון עמוק לתוך הפה, להזיל ריר ולשמור על שובל הרוק שיוריד מפיו, לפתוח עיניים לרווחה ולהיראות כמו משוגע שעוד שניה רוצח פה את כולנו.
אה, וגם לא לשכוח להזמין את הקהל אחרי המופע לשחייה לילית בעירום ב"חוף התוף". כבר ראינו את האישיות הזו כמה פעמים בקונסטלציות שונות בשנים האחרונות בישראל, אבל אתמול היה באוויר קסם כל כך גדול ואמיתי, שהפך את המופרעות המוכרת של פאטון לגדולה יותר מכל.
היום, אחרי שלושה חודשים של הופעות באירופה, פאטון והחברים יחזרו הביתה לאמריקה. בסוף אוקטובר הם ימשיכו לעוד כמה מופעים בודדים בדרום אמריקה ובאוסטרליה. יהיה להם מספיק זמן להסתכל על עצמם ולהבין, עם יד הלב, שהם אחת הלהקות הטובות ביותר בעולם.
